ציידי הלכלוכים (הטובים לזבל)

בעקבות יום נקיון החופים שנערך בחופי ישראל ב30.10.20
לאורך השבוע החולף הולכות ומתקבלות בתיבת המייל הודעות המבשרות על יום נקיון בחופים. מי שמגיע לחופי הים (ולמקומות רבים נוספים) רגיל להיתקל בזוהמה רבה. לא אחת יצא לי לפגוש בקבוקי בירה, כלי פלסטיק חד"פ שניכר בהם שזה עתה נזנחו. מעין עדות אילמת למפגש חברים או משפחה שהתקיים אמש. בקצהו השני של הרצף יהיו אלה פיסות בלתי מזוהות או מזוהות אך בקושי של פלסטיק או מתכת – אולי נפלטו מהים, אולי שוכנות כבר תקופה ממושכת בשולי החוף. 
הרעיון להגיע לחוף ולפגוש בו מנקים רבים נשמע טוב. לא אחת מצאתי עצמי מנקה פה , מרימה שם – לכלוכים כאלה ואחרים. והנה יש לי הזדמנות לחברותא. 
בששי בבוקר יצאתי לכיוון חוף הבונים ולאחריו המשכתי לחוף מעיין צבי. הצטיידתי בשקים ששימשו כמארז לקומפוסט ולאדמת עציצים (אם אני כבר מנקה לפחות שלא אוסיף בעצמי למאזן הפסולת באמצעות שקית אשפה ירוקה עצומת ממדים). במהלך יום זה ניקיתי מעט ממש. הייתי עסוקה בללמוד את הנעשה, לצלם, לדבר עם המארגנים. 
בחוף מעיין צבי הדוכן שמרכז את הפעילות נמצא ממש בכניסה לחוף. גם מטיילים שהגיעו לתומם מוצאים עצמם מול הסברי המארגנים, סביר שחלקם אף נרתמים למאמץ. ליד הדוכן אני רואה גם את מי שבדרכו החוצה:  זוג מחוייך מצטלם עם שקית גדולה מלאה באשפה שאספו ועם שתיל רענן שקיבלו "בתמורה לשקית". (מעניין להיווכח שוב שזבלנות אינה בגדר פחיתות כבוד).
מצד אחד ככל שיותר אנשים מנקים (עם מבצע או בלעדיו) יש אפשרות שהדברים יחלחלו למי שרואה אותם, למי שפוגש בהם. משהו יזוז. מנגד אני מודה שקשה מאוד להישאר אופטימיים. בחוף מעיין צבי אני רואה טנדר שיוצא פעם ועוד אחת ועוד אחת משטח החוף כשהוא עמוס לעייפה. שקיות שאספו מנקים, מזרון, משטחים, חלקי גרוטאות בלתי מזוהות. נהג הטנדר נראה נמרץ, כאילו אין במלחמת ההתשה מול הלכלוך, מול הזוהמה, לרפות את ידיו. באזור הדיונה שבעורף החוף אב ובתו מסיירים וצדים לכלוכים בשקדנות. כאן הלכלוך מגעיל במיוחד ואני מתמלאת הערצה לנחישותם. 
קל להיתפס ליאוש. רצועת חוף זו מוזנחת אפילו במונחי החוף הישראלי. אני מתבוננת בשוכני החוף ותוהה אם בסופו של יום לא ישאירו אלה את אשפתם במקום בו ישבו וחוזר חלילה. מה טעם במבצעי ניקיון אם הציבור ממשיך ללכלך וללכלך? אחת ממארגנות המבצע עוברת בין האוהלים, מסבירה, מחלקת שקיות אשפה. מנסה להעלות מודעות.  אולי משהו יזוז. 
הלכלוך הוא מפגע כרוני בנוף הישראלי. אני משערת שיש לו שורשים שונים ואולי צודקת שכנתי שאומרת שאם יהיה ממש נקי איש לא יעז ללכלך. כפי שגורסת תאוריית החלונות השבורים שחלון שבור אחד מזמין את שבירתו של זה שאחריו. אני חוששת שמדובר בבעייה אחרת. אנחנו משתמשים בחומר רב. העודף שלו עצום. שהרי חומרים רבים שראיתי ביום הזה יכלו לשוב ולשמש. מקומם אינו דווקא במטמנה. העובדה שבאפשרותנו לשנע חומרים אלה לחוף ביחד עם היותם זולים ובעודף עצום מעצימים מאוד את הבעייה. 
מעניין לגלות שגם עבודת נקיון היא עולם ומלואו. כבר בסגר הראשון גילינו כמה יש בה להרגיע ולמלא אותנו כשניקינו את הבית. עתה אני מגלה שמי שהתחיל לנקות את החוף לא נעצר בס"ג של מזלג פלסטיק או קשית שתייה. תשומת לב רבה מופנית במבצע זה לבדלי סיגריה שהמודעות לחשיבות איסופם עלתה בזכות סרטון של ג'וליאן ובחוף הבונים המארגנים אף מבטיחים לשלוח אליו את הבדלים שיאספו.
לפתע גם פיסת חוף שנראתה תמימה ונקייה היא כר נרחב לצייד לכלוכים. הרזולוציה משתנה ומסתבר שפלסטיקים רבים פזורים בשטח. אם בעבר הייתי מגיעה לחוף במצב זה ומשוכנעת שהוא נקי – לא עוד. התבוננות מקרוב תלמד על עבודה רבה שעוד מחכה לנו. 
אז איך מנקים? זהו שכל אחד ודרכו. חבורות גדולות של בני נוער מלמדות על הענות רבה למבצע הנקיון אך בפועל עסוקות בעיקר בעצמן. אני מוודאת עם המארגנים שרק שקיות מלאות נשלחות למטמנה (כדי שלא יצא שכר עבודתם בהפסדו). קבוצות קטנות יותר ונחושות של בני נוער הן כבר סיפור אחר לגמרי. הם עובדים ומנקים בצורה מעוררת התפעלות. מתעקשים על לכלוך שאינו קל להשגה וגם על כזה שאני מודה שהייתי מתקשה להרים גם עם כפפות לידי. 
ידידה סיפרה לי שהיא בתוך היום הזה חיפשה דווקא את השקט. הביאה עמה שקיות מהבית והתמקדה באזור יפה של חצי אי בקצהו של חוף נחשולים. ילדיה שיחקו בסמוך עם חול ומים ואילו היא פינתה עוד ועוד פיסות קטנות עד זעירות.
ואילו האשפה: מתי היא הופכת לכזו? ליד מכולות הזבל הגדולות שבעורפו של החוף מונחת מחצלת. היא נראית במצב מצויין. מקומה מלמד על היותה "אשפה" מצבה מעיד שהיא יכולה לגרום קורת רוח רבה למי שהגיע לחוף ויחליט לשבת עליה. אני מתבוננת בלכלוכים נוספים, לפתע הם מעניינים אותי, מעוררים שאלות על מתי הגיעו לכאן, מי נטש אותם? ציד לכלוכים נדמה לפתע כבילוי הגיוני  - נכנסים לזה, מרגישים גאווה ככל שהשקית נעשית כבדה. אני מבטיחה לעצמי להגיע באופן עצמאי ולהשלים את שהתחלתי.