ביום האשה השתתפתי באירוע שהתקיים בחיפה במרכז אשה לאשה. הסופרת עדנה גורני הרצתה בפנינו על אקופמניזם. היה ערב מעורר השראה ומעניין כל כך... קהל מצומצם של נשים, מהן צעירות , מהן מבוגרות, מהן בעלות זיקה למרכז בו התארחנו ומהן שזו להן הפעם הראשונה לבקר במקום. גם כאן כמו בספרה המופלא של עדנה גורני: בין ניצול להצלה עמדה החולה במרכז הבמה והעירה אצל כולנו התעניינות עצומה. האם היה זה שגעון גדלות שהביא על המקום הרס וכלייה או שמא שגיאה היסטורית, חוסר הבנה. היחסים בין בעלי הכוח לחסרים אותו, על פי התאוריה האקופמנסטית, מיוצגים בזוגות דוגמת היליד לעומת המתיישב, הטבע לעומת התרבות וכמובן האשה לעומת הגבר. אני מלקטת לאורך דבריה של המרצה עוד ועוד קישורים לספרים, למאמרים. סקרנית לרגע בו אפגוש את הטקסט שהיא מספרת עליו ובו תופעה שלא תאמן: כובעי נשים מקושטים בפוחלץ ציפור שהיו פופולרים להחריד באירופה של המאה ה19
|
|
|