נקודות מהרצאתו של יוסי בן שחר בנושא גיזום עצי נוי 23.11
עצי הנוי הוותיקים בגינון הציבורי הם לעיתים בני עשרות שנים ולעיתים אף יותר .
במצב הנוכחי הן בערים והן בישובים הכפריים עצים אלה נגזמים באופן שגוי.
הגוזמים אמנם עברו את ההכשרה הנכונה אבל בשטח הם פועלים בניגוד למה שלמדו אם בגלל הוראות שהם מקבלים, אם בגלל לוחות זמנים לחוצים ואם בגלל העדר פיקוח.
כתוצאה מכך העץ נפגע. דבר זה עלול להביא בעתיד לכך שענפים יפלו ויתכן אף שהעץ יסיים את חייו. כמובן שעץ ותיק בן עשרות שנים לא ניתן להחליף.
ענפים נופלים או עצים נופלים הם מסכני חיי אדם. לרשות יש אחריות במקרים אלה. בעלי תפקידים מהרשות וגננים הגיעו לבתי משפט במקרים בהם היתה פגיעה בנפש
למעשה עצים הם מערכת מורכבת וחסונה והם יגדלו היטב בלי שנצטרך להתערב. יגיעו לגבהים ועדיין יהיו מאוד יציבים.
שתילים חדשים צריכים להיות עם מס' ענפים ראשיים נכון ועם זוויות נכונה ביניהם. במידה וזה לא המצב צריך לעבוד עם מזמרה ולעצב. התערבות כל עוד העץ צעיר אפשרית ולא פוגעת. ככל שהעץ בוגר וענפיו עבים כך יהיה לו קשה להתגבר על התערבות (בדומה למצב אצל בני אדם שפגיעים יותר בגיל המבוגר)
כשהעץ בוגר התערבות היא בעייתית וצריך להביא בחשבון שאם נאלצנו להתערב נצטרך להמשיך לדאוג למצב העץ גם בהמשך. זאת משום שיצרנו נקודת חולשה. ענפים גבוהים שיצאו מנקודת הגיזום סיכוי גדול שיפלו. נצטרך גם להעריך את מצב העץ מבחינת ריקבון שעלול להיכנס.
פגיעה בשורשים עקב עבודות תשתית למיניהן גם הן קטלניות לעץ.
בשתילה חדשה המקום שמשאירים פעמים רבות לא מאפשר התפתחות תקינה. העצים לא מתפתחים ולעיתים אף מסיימים את חייהם מוקדם.
הרמת נוף – לפי דבריו של המרצה זו פעולה בעייתית ומיותרת. הנוף הנמוך מאפשר לעץ עמידה ברוחות ואנחנו לא אמורים להוריד אותו.
אם מגיעים למצב שחייבים לגזום בגלל חשש מנפילת ענף למשל הגיזום צריך להתבצע בחופה העליונה של העץ.
כמובן שיש מצבים שאין ברירה ומסיבה כלשהי צריך להוריד ענף מאוד עבה. הנקודה החשובה להבין היא שלא עושים דבר כזה ללא סיבה (כפי שראינו בעצים ברחבת הכניסה למועצה שנגזמו בצורה קשה, נראים רע ולא ברור למה עברו גיזום זה) ושמרגע זה ואילך נצטרך לחזור ולטפל מדי שנה.
הכלל הוא שאין לגזום ענפים בעלי קוטר של 5 ס"מ ויותר.
לגבי מדשאות: המלצה חד משמעית להוריד תדירות השקיות לאורך הקיץ כדי שהמדשאה תפתח מערכת שורשים חזקה ומעמיקה.
לגבי עצי זית: עצי זית במרחב הציבורי הם בחזקת עצי נוי ואין מה לגזום אותם. ענפים יבשים לא מפריעים להם. חשוב לציין שזית בשונה מעצי הנוי האחרים הוא עץ שאינו רגיש לגיזום.
עצי פרי: כאן כמובן הסיפור שונה ויתקיים קיצור מתמיד של הענפים כדי שנוכל להגיע אל הפרי וגם אוורור יעזור כדי שהפרי יסבול פחות ממזיקים. גם בעצי פרי אנחנו לא אמורים לגעת בענפים מעל 5 ס"מ קוטר.
לסיכום הדברים יש כאן לדעתי 2 נקודות מאוד מרכזיות:
1 גיזום של עצים ותיקים מהווה פגיעה בלתי הפיכה בהם.
2 בנוסף כולנו מכירים את בעיית הגזם. כך שאם גזמנו ללא צורך יצרנו לעצמנו כמויות של גזם שעכשיו צריך לטפל בהן. מעגל שכל כולו מיותר ומזיק.
נקודות מהרצאה של שי שחל במועצה 15.11.22
במעבר לחרמשים כטיפול בעשבייה צריך לשים לב למס' נקודות:
א. שעצים או קליפות העץ לא יפגעו מהחרמש
ב. לא לחרמש לפני שהעשבייה מגיעה לגובה של חצי מטר.
ג. בצמחיית חלוץ לטפל באופן ספציפי (לטפל בה בשלב מוקדם במקומות בהם היא שולטת)
ד. לנהל את העשבייה באופן כזה שאזור לא יקבל יותר משלושה, ארבעה חרמושים לשנה
סוגיית העלים. המחיר שנלווה להרחקת העלים מהמרחב הציבורי הוא מחיר גבוה. העבודה עם מפוח מעלה את הלכלוך לגובה כזה שאנשים ובעיקר ילדים נושמים אבק שלא היו אמורים לנשום. האוכלוסייה צריכה להתרגל לכך שעלים הם חלק מהנוף. הם לא בגדר לכלוך. במקביל אפשר לאסוף אותם ולפזר סביב לשתילות חדשות ובכך להקל את ניהול העשבייה סביב לשתילים שזה עתה נשתלו.
לפחות בחלק מהשטחים השאיפה צריכה להיות למצב בו השטח מנהל את עצמו. בחורף צומחים אותם צמחי בר שאופיניים לאזור ובקיץ האדמה מכוסה בעלים ובשרידי הצמחייה שכוסחה לאחר סיום הפריחה ופיזור הזרעים
יש משמעות רבה לחיפוי הקרקע ולמעשה קרקע מחופה תחלחל לתוכה את הגשם וסיכוי טוב גם שלא תיסחף בגשמים (מניעת סחף קרקע היא הנקודה המרכזית למעשה בהרצאה זו). הדרך הטובה ביותר להבטיח שהקרקע תישמר היא לדאוג לצמחייה שתכסה אותה. צמחיית כיסוי יכולה להיות דגנים וקטניות חד שנתיים שזורעים בתחילת החורף ויכולה להיות שיחים או עצים.
פרחי הבר יגיעו בעצמם. אין צורך לזרוע אותם. כאשר מדובר בקרקע מופרת זה ייקח מספר שנים כי בשנים הראשונות צמחי החלוץ הם שיצמחו ואילו צמחים עדינים יותר הזרעים שלהם ימשיכו לחכות בקרקע. עם הזמן הצמחייה תהפוך למגוונת ונראה גם את פרחי הבר נובטים. בנקודה זו חשוב לי להעיר על הדברים: זריעת פרחי בר מקדמת תפיסה בישוב שעדיף בלי ריסוס ולכן לא פעם כן מומלץ לזרוע. עצם פעולת הזריעה כמו גם איסוף הזרעים בסיומה של העונה מחברת בין התושבים למרחב הציבורי וההנאה הרבה מהפרחים מעודדת את התושבים לשינוי שכרוך בהפסקת ריסוס העשב.