ענבי יין

כילדה הצטרפתי פעם ועוד אחת לעבודת הבציר. הענבים מבשילים באמצע אוגוסט. החום בשיאו. משתדלים לעבוד לפני שעולה השמש, לפני שהיא מתחילה לקפוח על ראשינו ללא רחמים. במהלך יום העבודה שמעתי מאבא את סיפורם של כרמי הגביע של אביו שעם כניסת הטרקטורים והחלפתם את הפרדות נעלמו מהנוף. שמעתי גם את סיפורם של ימי עבודה ארוכים כמעט מזריחה עד שקיעה כשאת ארוחת הצהריים נהגו לאכול בכרם בצל הגפנים.
הגעתי אז לעבוד בכרמים כמו אלה המנקדים את העמק כיום. הזמורות נתמכות על ידי חוטי ברזל ואלה נתמכים לאורך השורות כשהם אחוזים בעמודי ברזל בעלי צורת האות F. עמדתי מול שורת גפנים ובצרתי לארגז שהונח לרגליה. עד מהרה הידיים, הפנים מתכסות שכבה דביקה שעיקרה מיץ ואבק. הריח העז של הענבים נמצא בכל והוא בשיאו באוויר האופף את היקב אליו הגענו עם הענבים בסופו של יום. אני זוכרת את עצמי כאמא צעירה מתעקשת להראות לילדי הקטנים את הברכה אליה נשפכים הענבים. את בורג ארכימדס המצוי בתחתיתה והוא הולך ונגלה ככל שהברכה מתרוקנת ולאחר שהסיע את מרבית תכולתה אל התחנה הבאה בדרכם להפוך למיץ וליין. מרותקת הבטתי כילדה בענבים הנשפכים אט מעגלה רתומה לטרקטור שנהגו מטה אותה אל מעל הברכה בהדרגה ואילו אחד מפועלי היקב מזרז במקלו הארוך את אחרוני הענבים אל הברכה. העגלה נשקלה בעת כניסתה ליקב, אחוז הסוכר נבדק גם כן והענבים לפי צבעם ולפי זנם הופנו אל אחת משלוש או ארבע ברכות . כך שבכל ברכה התחולל ארוע מעט שונה. באחת הלך וירד מפלסם של ענבים ירוקים מעט חיוורים ואילו בזו שלידה היו אלה ענבים שחורים ועזי צבע. 
כיום יש בעמק משמעותית פחות כרמים, חלקם נבצרים על ידי מכונה ואלו הבציר הידני מאפיין כרמים שנשתלו עבור יקבי בוטיק. הכרמים בהם עבדתי בילדותי הם נצר לחקלאות שטבע הברון רוטשילד. הוא דאג להקמת יקבים ולשתילת כרמים בשטחים החקלאיים הסמוכים ליקב. התנועה בדרכים היתה דלילה ועגלות הבציר נעו בדרכן אל היקב. (היקב הסמוך למקום מגורי עדין קולט ענבים וחלקם אף מגיעים בעגלות רתומות לטרקטור. ברוב המקרים מדובר בגונדולה שמגיעה על גבי משאית ועליה ענבי בציר ממוכן של כרם שלם).
את הקשר לבציר אני מנסה לחדש. מדי חורף אני שותלת גפנים. מביאה יחורים מגפנים שבצרתי בשטח שמטפח ידידי יאיר ונועצת אותם באדמה. אלו מבניהם שנקלטו אני משקה במהלך הקיץ ומקווה שבעתיד אזכה לבציר משלי. בינתיים אני בוצרת בשטח של יאיר. הגפנים בימים אלה עמוסות ענבים. ענבי יין מצטיינים באשכולות דחוסים. הענבים באשכול נמצאים במגע הדוק ועד כדי שהם מאבדים את צורתם העגולה. הענב עצמו קטן מאוד, עב קליפה ועתיר גרעינים. 




יאיר שתל גפנים מזנים שונים. הם נבדלים בצבע ובמועד ההבשלה. אני מוצאת שהענבים השחורים והקטנים הם המוצלחים ביותר. מתוקים מאוד מאוד והמיץ שאנחנו מפיקים מהם מופלא בטעמו . בשונה מיין את המיץ לא נוכל לשמור למשך יותר משבוע במקרר ובמהלך שנה זו קנינו מקפיא נפרד לאחר שכמויות המיץ שהכנו אצל יאיר מלאו עד אפס מקום את תא המקפיא במקרר הביתי. 
יוצא שלמשך ימי קיץ אלה אני אפופה במיץ. שותה כמות לא מבוטלת של מיץ לאורך היום. טובלת בו את רגלי (יאיר מתכנן לבנות press – מכשיר מבוסס בורג ארכימדס לדחיסת הענבים – עד שיבנה אנחנו מועכים אותם ברגלינו), מוקפת בקליפות שהתנפצו אל רצפת האבנים עליה מונחים המיכלים שאילתר יאיר לטובת סחיטה וסינון. 

 



כל כך הרבה יופי אצור בענבי יין. עלים של גפן שמעט מעט כבר מתחילים להאדים סוככים על אשכול בשל טרם הגיעה אליו המזמרה, דלי פלסטיק פשוט עמוס אשכולות בצבע שחור ועלה שנקטף בטעות שזור בהם, אשכולות ממלאים סיר גדול ואט אט למגע הרגליים מתנפצים בצבע בורדו עז. והצבע הזה בכל. 
היופי לא מרפה. הוא מצוי בבציר מראשיתו. כילדה לא נתתי דעתי עליו. החום היוקד, השעות הנוקפות לאיטן. הגוף שהופך דביק ממיץ, מזיעה. כנערה זכורים לי סרטים בהם עבודת הכרם והכנת היין נדמו לחגיגה מקומית (אהבה בין הכרמים, הסוד של סנטה ויקטוריה).  אוכל לדמיין חגיגות כרמים אלה משהכרתי את הצבעים העזים ואת הריחות המשכרים. הגפן מהלכת את קסמה על רואיה זה עידן ועידנים. מאזכוריה במקרא עולה שהיתה נערצת אף על אבותינו.  ככתוב:
אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך
בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך (תהלים קכ"ח ג')