בחדר 2 זוגות מכנסיים ו2 חולצות שקיפלתי יפה. אחותי הגיעה למפגש משפחתי והביאה איתה שקית בגדים שחברה הוציאה. עברתי עליהם בגד בגד בריכוז. המידות קטנות. הפריטים שבחרתי מקשטים סביב. נותנים תחושה של בגד חדש וטוב. בגדים שאין עליהם תווית. אין שקית גדולה וחדשה שמקיפה, עוטפת אותם.
ושפופרת משחת השיניים שמוחלפת בתדירות נמוכה מאז גיליתי שאין באמת סיבה למרוח שכבה עבה בנדיבות המופגנת בפרסומות אלא לשים בקצה המברשת קמצוץ. האפקט אותו אפקט.
חומר שנצרך כבר די ברור לנו שאפשר לצמצם בו ולצמצם. במקרים רבים זה אפילו ישפר את התחושה. יוריד מהכובד.
בקשר לחוויות אני לא יכולה להיות בטוחה. הנה אני נוסעת פחות ופחות. ילדי יצאו מהבית ואני כבר לא מסיעה אבל גם יוצאת מעט מאוד לבלות. השבוע פגשתי ידיד שליד ביתו נפתחה עגלת קפה. שיחה על צמצום נסיעות מצחיקה אותו. אנחנו מדברים על התור המתפתל כנחש ארוך מול אותה עגלה והוא מספר שיש מי שנסעו 200 ק"מ ויותר כדי להגיע ולאכול את הכריך המדובר. אני אומרת שבטח כתבו. והוא צוחק: מי כתבו? הם כתבו. אני רוצה לשמוח בשמחתם של בעלי העסק ובכללי להיאחז בנורמליות. תרבות הבילוי היא הרי חלק ניכר ממנה. ובעצמי לנקוט גישה שונה ולנסוע מעט.
כך יוצא שנסיעה שהיתה לי השבוע לחיפה לערב השקה סומנה על ידי כששמעתי אודותיו: 3 שבועות קדימה. ערב השקה לספרה החדש של עדנה גורני – כמעט כרגיל. תכננתי יום שאבלה בין טבעון (שם אני משתתפת במפגש שבועי בשעות הבוקר) לבין חיפה ואפגוש במהלכו את הבן, אפגוש חברה. כשמתכננים רחוק קדימה דברים עלולים להשתבש ובאמת שיומיים לפני תפסה אותי הצטננות. חלק מהתוכניות לא יצאו אל הפועל. להשקה נסעתי. אז הנה יצאתי לנסיעה של 30 ק"מ ותכננתי אותה כל כך הרבה מראש ובצהרי אותו יום בעלי מתקשר שהוא "קפץ" לחיפה. מספר שהוא עומד בפקק הזה. וקודם עמד בפקק ההוא.
חשבתי לעצמי שאני רואה בהגעה שלי לחיפה אירוע ואילו הוא החליט על חיפה מהרגע להרגע. אמנם נסע מהמקום בו עבד באותו היום אבל הגישה כל כך שונה. אחרי שהתקשר נזכרתי במדור של רחל טל שיר: "לאכול לא לאכול" במוסף גלריה של הארץ. המדור הזה השפיע עמוקות על המעבר שלי לתזונה בריאה ופעם אחר פעם תוארו בו ההבדלים התהומיים בהרגלי האכילה בין הכותבת לבין בן זוגה. ההתלהבות שלה למראה שייק ירוק או סלט מרובה עלים בעוד בן הזוג נאבק עם צלחת שעליה צלעות טלה, אוכל בתיאבון נתח בשר כזה או אחר.
אני אשה של רכבות ואם אפשר להשתמש ברכבת אני כנראה אשתמש בה. חיפה אמנם נמצאת מצפון לנו וכדי להגיע אליה ברכבת עלי להדרים לתחנה הקרובה אבל זו עדיין אחת הדרכים המועדפות עלי. סבתא שלי אהבה מאוד לנסוע לתל אביב . בשובה זכור לי שתיארה בפני את הנסיעה באוטובוס כחוויה בפני עצמה. בזכות אותן שיחות וסיפורי חיים ששמעה בכל נסיעה כזו משכנתה לספסל.
הדרך לתחנת מרכז השמונה בחיפה עוברת עלי בקריאת ספר. יצאתי הרבה לפני האירוע כדי שלפחות חלק מהדרך אעשה באור. כשהגעתי לחיפה כבר היה חושך. ביום אני נוהגת לעלות להדר דרך ואדי ניסנס. הליכה קלה, מהירה, נוחה. באוטובוס הנסיעה היתה סוראליסטית משהו. קווי אוטובוס שמכריזים על יעד שגוי בשל שיבושי ג'י פי אס, האם זה סביר? מחלון האוטובוס העיר בחושך נדמית לי דוויה וכעורה.
למקום לשירה הגעתי אחרי טעייה ברחוב סירקין שרגע התגלה כמואר ושוקק ורגע אחריו כשומם ונטוש. תהיתי איך אשוב משם ואם כל הרעיון הזה היה טוב בכלל. אולי עדיף לסוע בקלות. לסוע הרבה. לא לברור. לא לנקוט צמצום. אולי לצבור חוויות זה כן דבר טוב. מי אומר שצריך לצמצם בהן?
לנסיעה הזו יצאתי ללא טלפון נייד. הוא נשכח שבוע קודם לכן אצל אחותי. איך אסתדר? אני לא מכירה איש מהנוכחים בהשקה פרט לעדנה ולזאב ולא ארצה להעמיס עליהם את הטרדות שלי בתוך אירוע שהם נמצאים במרכזו.
אלא שכבר בתחילת הערב התגלגלה לידי שיחה ערה באנגלית ושמעתי את האשה שישבה בסמוך מדברת על הרכבת שתצטרך לתפוס בתום ההשקה. בהמשך שוחחנו, אמרתי שאני מתכננת לחזור ברכבת והיא שמחה כי אם אנחנו שתיים נוכל ללכת ברגל לתחנה. הגעתי לסלון ספרותי. זה ניכר. אורחים מתקבצים. החלל נמלא אדם. הלבוש האלגנטי של מנחת האירוע. דומה שבגדים מסוימים וספרים הולכים טוב יחד. "אם האנושות לא תעלה עם הרוח היא תשקע יותר ויותר עם החומר ותיכחד" קוראת לנו עדנה משירה שבעמ' 15. שירים הוקראו. וצלילים הושמעו. להגיע להשקה זה קצת כמו לעוף. המילים הולכות ונספגות בי וכמו אין בי כבר יותר מקום להכילם. מילים על ילדות. מילים על זקנה וחולי. הן מהדהדות בתוכי.
אני יוצאת עם רצון עז לקרוא את הספר. די מהר זה גם מתאפשר. הליכה קלילה בשתיים. התנועה משמחת. את המדרגות אנחנו כמו גולשות מטה אל כיכר פריז. גשם דקיק מתחיל ונפסק. מרטיב. לא מרטיב. בתחנת הרכבת חברתי למסע עונה להודעות ואני קוראת. שיר ועוד אחד. הם יפים כל כך.
רגע לפני שאני יורדת מהרכבת השיחה נעה לכיוון ספריה של נטליה גינצבורג.
ואל ספר נפלא שכתבה ושתינו מתקשות להיזכר בשמו. היא באנגלית. אני בעברית. רק מאוחר יותר כשכבר אהיה בבית ישוב אלי שמו: העיר והבית.
בהחלט אין סיבה שאתלונן. בהחלט ביליתי היטב.